יוֹסִי וְאִמָּא מְתַכְנְנִים לֶאֱפֹות פִּיצָה לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב. אִמָּא שֶׁל יוֹסִי שָׁלְחָה אוֹתוֹ לַמַּכֹּולֶת וּבִיקְשָׁה מִמֶּנּוּ שֶׁיִּקְנֶה מִצְרָכִים לַהֲכָנַת פִּיצָה. אַחֲרֵי שֶׁקָּנָה קֶמַח, שֶׁמֶן, עַגְבָנִיּוֹת וּגְבִינָה צְהוּבָה, יוֹסִי גִּילָה שֶׁנִּשְׁאַר לוֹ עֹודֶף וְהֶחֱלִיט לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לִקְנוֹת חֲפִיסַת שׁוֹקוֹלָד לוֹ וּלְאִמָּא. כְּשֶׁחָזַר הַבַּיְתָה הוּא וְאִמָּא הֵחֵלּוּ לְהָכִין אֶת הַפִּיצָה. הֵם תְּחִילָה לָשׁוּ אֶת הַבָּצֵק, לְאַחַר מִכֵּן מָרְחוּ אֶת רוֹטֶב הָעַגְבָנִיּוֹת, פִּיזְרוּ גְּבִינָה מֵעַל הָרוֹטֶב וּלְבַסּוֹף הִכְנִיסוּ אֶת הַפִּיצָה לַתַּנּוּר. כְּשֶׁהָיְתָה מוּכָנָה, הֵם אָכְלוּ יַחַד בַּהֲנָאָה, וּלְקִינּוּחַ כָּל אֶחָד אָכַל שְׁתֵּי קוּבִיּוֹת שׁוֹקוֹלָד.